פרשת פנחס

פרשת פנחס תשפד:

יש בעולם דברים מדידים ויש דברים שאינם מדידים.

לדוג' אפשר למדוד כמות אוכל ואפשר למדוד השפעת המשקל אבל אי אפשר למדוד כמה האוכל מזין ולא כמה חיבה יש לאדם למאכל ולא רמה בריאותית.

כלומר אי אפשר למדוד את העיקר את התכלית את התוכן אלא רק את האמצעים או את הדרך את המעטפת.

כך גם נפש החיים אומר לגבי לימוד תורה.

העיקר הוא הדבקות וקרבת השם שאינם ניתנים למדידה, אבל מוטל עלינו לעסוק בדברים המדידים. מוטל עלינו לעסוק בתורה.

אנחנו חפצים כדוד המלך שאמר ואני קרבת א-לוקים לי טוב, אבל עסוקים בדברים המדידים לעסוק בידיעות התורה. והתורה פועלת אצלנו את הפעולה הפנימית.

כך הם פני הדברים ביחס לעם ישראל.

משה רבנו מבקש שעדת ישראל תהיה עם רועה. איש אשר רוח בו. שהולך עם הרוח של עדת ישראל למרות שפרצופיהם שונים ודעותיהם שונות.

היכולת להיות עם רוח של כל אחד היא מתוך החיבור לדברים הלא מדידים של עם ישראל ושל כל יחיד מישראל.

אם שומעים את הדברים המדידים של העומד מולך זה יכול לעמוד בסתירה לדברים המדידים של מי שעמד מולך לפני שעה או יעמוד עוד שעה.

אבל אם שומעים את הדברים המדידים אבל מחוברים לדברים הלא מדידים, אפשר להיות עם כל רוח. כי רוח של כלל ישראל היא אחת והיא לא מדידה.

כמובן שאין בחיבור לדברים הלא מדידים 'ויתור' על הדברים המדידים.

יש קנאות לכל פרט מפרטי התורה ולא ידח ממנו נידח. וקנאה לשם שמים מביאה ברית שלום. אבל מתוך חיבור של "ויקם מתוך העדה".

גם בהפטרה אנחנו נקרא על שליחת ירמיהו לנביא לישראל.

ירמיהו יכול היה לראות את ריבוי המעשים המתועבים ולהכריז על החוטאים כ'ערב רב' 'רשעים' וכדו' ולהתעלם מהם.

אך ירמיהו רואה את המעשים המדידים המכוערים ורואה גם את הקשר הפנימי הלא מדיד שיש לכל אחד מהחוטאים לכלל ישראל.

ומתוך אמון גדול לקשר שיש לכל אחד עם כללות ישראל הוא יוצא לדבר קשות ולהוכיח את עמו.

ירמיהו (פרק יג) אומר "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" ודורשת הגמ' (חגיגה ה) מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהן.

ירמיהו מתאר בכאב רב את הגורם לכל הנפילה - עם ישראל לא רואה את גאוותו.

עם ישראל לא מזהה את התוך הפנימי הלא מדיד ששייך לגבוה.

והאמת היא כפי שנקרא בסוף ההפטרה - "קודש ישראל ראשית תבואתה".

יהיו הדברים לרפואת אבי מורי הרב ישעיהו בן שושנה רייזל בתוך שאר חולי ישראל

שבת שלום!

ידידיה מרדכי מייטליס