פרשת בלק

פרשת בלק תשפד:

המגן אברהם (סי' ס) מביא שיש מצוות שצריך לזכור באופן תמידי.

החיד"א מוסיף עוד דברים שיש חיוב לזכור ואחת מהן היא מפסוק בהפטרה "עמי זכור נא מה יעץ בלק...ומה ענה אותו בלעם...".

שמעתי לפני שנים ואני לא זוכר מקור, שכל הדברים שיש חיוב לזכור אותן הן דברים שרואים בהם את אהבת הקב"ה לישראל.

שמעתי מהרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, שבעל הלשם אמר שהחטא הגורם לכל החטאים כולם הוא "היש השם בקרבנו אם אין".

הטלת הספק האם הקב"ה נמצא איתנו, האם אוהב אותנו, זה החטא החמור ביותר והוא הגורם לכל החטאים כולם.

לעומת אברהם אבינו, שהאמין בהשם למרות חוסר בהבנה איך למרות העקידה תתקיים הבטחת "כה יהיה זרעך".

אדם עלול ח"ו ללמוד מבלעם להיות עם עין רעה רוח גבוהה ונפש רחבה כי הוא רואה רק עולם אחד. רק את עצמו. ואם משהו לא מסתדר לו, נכנסים ספקות.

אבל לתלמידי אברהם אבינו עם עין טובה נפש נמוכה ורוח שפלה אין ספק בקשר עם הקב"ה ובאהבת הקב"ה את ישראל - "והאמין בהשם".

כי רואים 'טוב' רואים חיבור בין העולם הזה והעולם הבא. החיים שלנו הם בסך הכל הצטרפות לרצון הכללי הא-לוקי. ומה בכך אם משהו לא מסתדר לפי ההבנה שלי?!

החתם סופר (יו"ד שנו) באמצע התשובה מעיר הערה שנותנת אפשרות להבין שכך הדברים לגבי זכרון פרשת בלק ובלעם.

אנחנו נמצאים במדבר. חיים את חיינו בשלווה. ממרחק יש מלך ששוכר נביא לפגוע בנו.

אין אצלנו אף אחד שמודע לכל מה שמתרחש שם.

הקב"ה בפרשה שלנו מגלה לנו את נס ההצלה הלא ידוע הזה.

יש כאן הרחבת המבט. לא להסתכל רק על מה שהעין שלנו קולטת.

ובעצם אנחנו נחשפים לאהבתו אותנו - יש השם בקרבנו!

יהיו הדברים לרפואת אבי מורי הרב ישעיהו בן שושנה רייזל בתוך שאר חולי ישראל

שבת שלום!

ידידיה מרדכי מייטליס