פרשת שופטים

פרשת שופטים תשפד:

"שופטים ושוטרים תתן לך"

כותב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"א ה"ג) שקובעים בית דין גדול במקדש של שבעים ואחד דיינים והוא הנקרא סנהדרי גדולה. ועוד שני בתי דינים בפתח העזרה ובפתח הר הבית של עשרים ושלושה דיינים. ועוד בית דין בכל עיר.

גם המפרשים על התורה מציינים שסיום הפרשה הקודמת, פרשת ראה עסק בעליה לרגל. ובעליה לרגל היתה הזדמנות להיכנס לבתי הדין בירושלים, ולמרות זאת התורה מחייבת להקים בית דין בכל עיר.

לא מספיק שיש חכמי תורה גדולים בירושלים, אלא צריך שיהיו בכל עיר ועיר.

יש כאן חלוקת תפקידים בין בית הדין בירושלים שעסק בהוראה לכלל ישראל או בעירעורים או בדינים ששלחו מבתי הדין של העיירות, ובין בתי הדין שבעיירות שהיה זמין ואליו באו המוני בית ישראל בשאלות היום יום או ביישוב סכסוכים.

אלא שמעיון בגמרא (ברכות ו) נראה מבט עמוק יותר. הגמרא לומדת פסוקים כדי להוכיח שיש השראת שכינה אצל לומדי התורה. ובתוך הסוגיה הגמרא תמהה למה צריך להוכיח שיש השראת שכינה בבית דין. הרי בודאי דיינים יפסקו לפי דעת תורה. ומתרצת - היינו חושבים שמהות בית דין הוא השכנת שלום. בית דין עסוק ברוב זמנו בשמיעת בעלי הדין ובמציאת יישוב הסכסוך.

אם כן מהות בית הדין הוא עשיית שלום, שזה דבר גדול, אבל לא תהיה השראת שכינה של עיסוק בתורה.

הגמרא מסכמת שעשיית דין זהו תורה.

יש כאן עליית מדרגה בתפיסה מה זה בית דין, מה תפקידו ובכלל מה זה תלמיד חכם.

יש בדברי חז"ל הגדרות שונות לתלמיד חכם (שיחות הרצי"ה תלמוד תורה ב):

א- תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

ב- תלמידי חכמים כל גופם אש.

ג- תורה דיליה.

אמנם העשיה 'הטכנית' 'הבירוקרטית' היא עשיית 'שלום'. אבל תוכן הדברים הוא 'תורה דיליה'.

השפת אמת (שופטים תרלט) כותב שהפסוק בפרשה מדבר גם על כך שיש ביד איש הישראלי למנות על עצמו שופט ושוטר. בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו.

אדם יכול להצטמצם בכך שהבית דין או התלמיד חכם או הרב שלו יהיו רק על תקן עשיית 'שלום'. עשיית שלום עם הסובבים אותו או עם עצמו לדעת מה לעשות.

זהו קשר קונקרטי.

ואילו עכשיו למדנו שאפשר להתרחב ולראות באותם פניות עצמם קשר עם התורה.

מעין הקבלת פני רבו. לקבל הקרנה מהשראת השכינה שקיימת אצל נושאי התורה.

יהיו הדברים לרפואת אבי מורי הרב ישעיהו בן שושנה רייזל בתוך שאר חולי ישראל

שבת שלום!

ידידיה מרדכי מייטליס